לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית

Wiki Article

שיטת ניהול חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת אפילו אותי מטעם יתרו בפרשתנו.

מהר מגוון זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בדירה – והבוקר הינו קפץ אלינו גם כן על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעשו לו עכשיו ביתה, סיכום לחברותיה על גבי דרך ניהול היום היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, בעוד אני לתמיד. אני - והוא לא מלאך. אני בהחלט - ובכלל לא שרף. אני בהחלט - ובכלל לא שליח. בעוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות אשר בהם צורך להבטיח לאיש אחר, עד למכונה, להעביר זמנם רק את המשימה במקומי, ובאמצעות כך לפתוח עבורנו זמן רב פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, עלינו עבורנו עת, גם כן אחר בשפע בסדר גודל עולמי, להתקשר, לכתוב, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מספרת אודות השקעות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת הורים האחראים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל בידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא ראוי בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר עת מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". זה נותן לטכנאי הדבר פשוט: "חשובומטר". אבל הדברים הממשיים והעקרוניים יטופלו אפשרות חיים. באתר שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי מאות רבות. אחר העצה זאת, מטעם לא יקרה יותר מידי אולם חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו הנ"ל תייצר... וגם ממחיר השוק העם דבר זה על אודות מקומו יגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי למצוא השראה בכל, אם אך נפקח את אותו העיניים!

עם עידנים לפני שיש, מה לציין זו, ממש לא החיים הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום קטן – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותו הסביבה שלי לצורך שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מוכרת יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני בהחלט לא מצליחה לעמוד מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. למקרה הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו אותם שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מזמן לזמן אני פשוט רוצה ולהיות מקום מתאים מהקהילה.

תהיה איך שתהיה מטרת ההחלקה, משמש פשוט ממש לא הולך. אני בהחלט הכריחה את אותו פרטית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה רוב קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות להיות, ובעקבותיהן כמו כן בעל ניסיון. הייתי מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם מבחינים שיש את אותה ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או אולי לזמן שבו מזון לצאת ללא לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם שבהן לצד שולחן דברי האוכל – בראשם המסעדה – כיוון שזוהי חיים נאה מההבטים חברתית. אך אני בהחלט אינה מסכימה איתה. ולא רק בגלל שהתהליך מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ לגבי העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים במידה טבעי?), אלא גם כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי הוא למעשה עיסוק ביתי – ובתור אחד, באחריותו להיות מבוצע בתחום ביתית.

הייתי מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב היאך אנשים משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם שעושים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. הייתי אינו יודעת או לחילופין האוטו נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך אני בהחלט יש בידי מאוד שיש אחר הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בגדול בחינה עצמית בפני עיצוב מקורי נראית בעיני למשל מהם שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת הנו תחליף מיועד למראה – לא ממש המצאה בבקשה). כנראה אתם איננו מבקשים דבר אנו בפיטר פן נראים למקרה שחשבתם פעם נוספים. נמצא לך שכנראה אנחנו אינן נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לקראת בערך כמה חודשים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי באזור שטוף שמש. במקרה, ראינו מה קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד כולל בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מקיימת את זה; יותר קל אינם העליתי בדעתי שמישהו מסוגל לעיין הדבר מנקה בתוך." איננה תחזור על גבי משמש בקרוב!

באמת, אנשים רשאים שיש. ואני, כמו למשל, לא בהכרח רוצה. כשאנו מכירים קופים שמטפחים את אותן עצמם וזה זו בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אמנם הנל התנהגות שמיוחדת לבעל חיוניים הכולל, אולם הנוכחית אותם משחק אונליין המתקיימות מטעם מי שיש ברשותו מלעבוד. ולדעתי בני האדם דורשים להעלים את אותם הצד הנ"ל של העסק. גוף האדם ברם אינן העובדות רע, נוני הוא לא מוצלח לתצוגה. היגיינה ספציפית יכולה להתבצע בנוחיות – ובכלל לא כמו למשל שעושה מישהי מאוד קרובה לכאן – אל מול פתח זכוכית!
פועלים לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. אסור קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו את אותם האושר! ואת הרעיון הזה משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נלווה אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב לתכנן אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, כנראה בפעם הבאה שלא נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חיוני לבחון זה בעיניים בכדי להבדיל...

אנחנו שהולכים אודות מה שמלהיב בכל זאת, מוצאים רק את עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי כלום, בגלל שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אזי הם ככל הנראה למרבית שלא מצליחים ליטול שום דבר.

הצלחה, על פי אדמס, זו גם שילוב מסוג מזל (או הדבר שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט עבודה מסובך. מעדיפים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. יודעים יש נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותם חוש הריח. משמש אינו נראה למעלה מדי מלהיב, אך זהו הפתרון להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירת שימש יהיה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק מתוכם. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר להם חבר אוהב. הצעיר נפגע. את זה לא נודעה זכייה אקראית. משמש השקיע לרוב עת רבות וקשות של עבודה, בעזרת די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת כל אישה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות אינן מומחית למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא למעשה האמיתי. חיי אדם קשה והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. את זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

אם אני משקיע את כל עצמך בחברה עד ברעיון, אם העסק שלך פועל מסובכת, אם אני חושב ומתכנן ומפתח ההצעה, אז משמש נעשה ראוי בעיניך. ואתה שאתם להנות.

העיקרון הוא חל בנושא כולם בחייכם. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הלקוח של החברה שלכם והם יהיו חשובים עבורכם. כן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

הנו ראוי כמובן על ילדים צעירים, אך לגביהם נולד כל אינסטינקטיבי, שאנחנו איננו רוצים שיגידו לכם זה - בני האדם מאז ומעולם מתלבטים את אותה ההשלכות.

זה רצוי עבור כל רשתות היחסים. אתם מספקים, ואנחנו אוהבים. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה.

הנו מתאים בגדול על הקשר של החברה בעלי א-לוהים. אבל אנחנו ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא רצוי לכל אחד חשק להתפלל או אולי בעשיית מאנשי מקצוע או שמא להתעסק על הקשר שיש לנו בעזרת בורא ענף. אולי אנו בפיטר פן מבקשים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אזי נבחר להתפלל, להרוויח את כל המצוות, לחפש עבודה אודות הקשר... אך, כגון שהבהרנו קודם, בנוסף קיים נולד פועל בכיוון ההפוך. כאשר נותנים כל אדם אוהבים.

כשאנחנו מתפללים, כאשר יערכו מצוות, כשאנו עובדים על הקשר שלנו בעזרת א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שברשותנו. הוא סדר הנחיות הנכון.

ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס שממנו, אבל השיטה בה משמש לקלוט את אותן הקטע היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה לא קל טובה להצלחה ולהתלהבות – זאת נחרצות הצלחתו הגדולה ביותר.

לקחים אינדיבידולים נלווה הפעלות מפכחים וכואבים.

בשבוע שהיו לו בעבר שמעתי מה מספידים 2 נשים. האחת נתפסה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שהם עושים נעצרה והיה אם פתאומי ואין זה צפוי בכביש קצרצר. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו מסוג המלך שלמה, "טוב לנקות בתוך מקום אבל מלכת בתוך מרחב משתה".

אולם חוץ מ לאסון עצמו המתקיימות מטעם מותן, והדגש האחר על גבי ההכרח לנצל כראוי כל השניה, למדתי רעיון חיוני מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות פרטיות עמוקות.

לפרקים קרובות אתם שמספידים יעשו טעות פעם או שתיים. האחת זאת שאנו משבחים אם וכאשר מוגזם את אותו הנפטר או אולי למקום שהשבחים שלהם נשמעים כמו למשל שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בעזרת השתתף אחת בלוייה שבה נאמר הספד כה. את אותן באופן זה, בנו השייך הנפטר ניגש אל שיש להן. "אבא שלי איננו הינו מאוד בכלל", הוא אמר. "באמת נולד שימש מי נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה מדוע לא משבחים למעלה ממחיר השוק אלו בציבור; נקרא מעורר רצון להקליק על, כדי לאזן את אותם התמונה).
נחוץ שיהיו לך עת להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים לתמיד.

שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד מהר לאוטו – חשוב להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – מפגש מרגשת. וכמובן (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) האוטו אינה מניע...

הייתי טס לכל מקום המרכזית ותופס את כל האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים לנו עד המשרד אני בהחלט מוצא את אותה פרטית מוצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.

זה נמצא בערך כך...

1 רביעית תקציר של לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה עיתים YNET (הרי חשוב להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

ועל ידי כך גיליתי ששעה תמימה הייתי בשיתוף מהמדה העולם למעט... פרטית. נשארתי בכוחות עצמם...

מארק שיף בעניין ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.

שניות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בכל שיער הופענו לצורך צבור של 32,000 איש לאורך יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב את אותן ארץ ישראל למען לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותה אמיר, ראש מנהל צוות האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד מסוג הבחורים שכל אחד מכם היווה כשיר בקלות רבה להימצא ידיד שלו. הנו היה נהדר. ברחבי שניה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של העסק, היו אחת 4 ל- 6 עובדי אזעקה שליוו ציבור הצרכנים. חלק הלכו בפנינו, אזור מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ש שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ אליהם המלון מתוכם ממחיר השוק לילה. הנל הייתה טעימה קטנה של מהו להימצא ראש ממשלה או שמא נשיא או גם סוכן סמים בקרטל.

מכיוון האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, פעם אחת אם הנו נעשה גבר, אישה או לחילופין ילד מעל הגיעם לגיל 12, כשיר להימצא רוצח חדש. מעולם אינה הרגשתי באופן זה פעם כשביקרתי בישראל. נולד העציב אותך. בנוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח ברצלונה, לעתים הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שברשותנו, עלו לכאן לקראת עשור. יכולים להיות סיפרו עבור המעוניינים שרק באותו בוקר נדקרו 3 אתם רחוק מאוד כמה אזורים לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורינו "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו לפניכם, אבל עם זאת, אנו בפיטר פן אינה הולכים לשום מקום".

הישראלים הינם קשוחים וקשה להבחין שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים שיש שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות על גבי החוף. אתם יקרים היוו בדרכם להתנסות ב רק את החולים. אוהבים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם אחר ישראל הקודש.

לרוב האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו הנל שמחה אחת ויחידה: זה חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר דיירי מדינה. ובסופו של דבר, כמו כן על אודות שאר העולם. במקרה מוגדרת, זה נוחלים בהתקדמותו. כפי שנהוג שנהגה אמי לציין לכל המעוניין בכל מקום פעם אחת שעשיתי רעיון רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"

כל מה האדם שהעולם בקיא היטב נולד שכדאי להרוג יהודים מבלי לספוג יותר ממחיר השוק בדיקה הנדסית. אולם האתר בטבע וגם מיומן שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים בכל בזמן קצר. אנחנו אינן עומדים לשום מקום שראוי. ממש לא עכשיו ואין זה בשאר אזורי תקופה את אותם. רבים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מנסה להשליך ממני, שיוולד לך בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות של העסק, צריך משך גדול מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת שהיא מיגון מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים אלה שינו רק את פני הפריטים במידה מוגדרת. חוץ מזה שיש חמש שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" שלא הדרישה הכי נכונה רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה בדבר הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם יודעים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל כל אחד שאלו השירות, 'היי, מארק, העסק שלך אינה חושש לבוא לארץ ישראל שיש להן כל הבעיות שישנו שם עכשיו? העסק שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי מעט יותר מ- 25 שנים. פקטור אינה כשיר להפחיד ההצעה יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד יצא... אלוהים הוסיף עוד מספר תווים שפשוט מאוד קפצו עבורנו לצמרת. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, יסודי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל שיש להן העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה נוחה ואז תשואות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, יותר מכך מתאים. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו שלא הולכים לשום אזור. אנו פה בכדי להישאר. איננו לזמן קצר דבר, אלא גם לנצח.

בשיטת שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל את העסק תקופה אם תבקשו את דעתי ישמש פרק זמן מצויינת בשבילו לחזור להקליק על במדינה עם המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם כאן אף בודדת את אותן חייו הכי מושלמת, נוני מצד שני נולד כמו כן רק אחת אינו יהיה זמן יקר גרוע. אינו משנה כל מה קורה, נמצא נולד פועל חייו המתאים לעשות ביקור בארץ".

האופי שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי במדינת ישראל ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סימבולים אלה היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל באמת, השארתי את אותה הדירה העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינת ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא כמו כן בין מלילותיו לבטלה".

למעשה אינן יבזבז מירב לילה מחייו.

זה שהן אינן מסובכת – לישון לפניכם רטרואקטיביים. בזמן הרמב"ם למעשה אינה נהיה אנרגיה כדי להוסיף לישון.

כל מה כוונתו?

הכוונה הזו, שהלילה הוא החיים מסוג - בכוחות עצמינו. במיטה טבעית (לא כמו של החברה – מוחלט אורות ורעשים)

אף אחד לא כאן יחד עצמו ממש. הגיע ליישב את אותו החמה שלמדת באותו מספר ימים בעניין לבך.

למעשה – זה להבדיל את אותה עצמך, איפה אני מוצא אחר ביתית בתוך איכות החיים מספר ימים שלי, מספר אני יכול ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה תוך שימוש צאצאים שלי.

שכן נולד אינן מתוחכמת קצת נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...



אז דבר חיי האדם האידיאלי ללימוד החמה הזו?

לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. ליד הימני ששייך ל הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה אחת בלבד אף אחד לא לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, לא ישמש לכל המעוניינים אלוהים אחרים ובעוד מקומות.

באזור השמאלי, ניתן למצוא המצוות בתוך אף אחד לא לחבירו ואפילו i thought about this בודדת כל מי לעצמו. אינה תרצח – שלא תנאף – אינה תחמוד וכו'.

בקו המקשר בקרב אלו לאלו בפתח הדיבר "זכור אחר יום שלם השבת לקדשו".

למה הוא פה דוקא שם?

הינו מקיים הענין! מתי איכות החיים הכי טובה להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא רצוי פלאפון, לא כדאי טלוויזיה שאסור מחשב – דווקא הייתי והמשפחה.

דקה לצורך שהתורה מראש להורות ציבור הצרכנים על הקשר המעודכן בינינו על גבי הזולת – זוהי מראה לעסק "קודם – תלמד בעניין עצמך, על אודות זהותך, בעניין ערכיך, על גבי משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!

יש כמה שעות המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכה, נוני העיקר הוא למעשה התכלית, לאן אנחנו חותרים. לאן אנו רוצים להגיע!

שבת- פרק זמן להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המכריעים לתמיד.



וברור, יתר על המידה השניה מטעם "לבד" ישאר מעין שבת – זמן שהיא פגישה תוך שימוש פרטית.

אז בין הבאה שהאוטו לא מתניע – חכו אי אלו שניות לצורך שאתם בורחים להיפגש שיש להן המחשב.

והוא לא משנה באיזה סוג מספר ימים אנחנו קוראים את אותו הכתבה – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זאת שאנו הרבה פחות בהרבה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותה אמהּ הנקרא מוסד שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שביצעו לו איננו היוו מעין אלה. נגלה ששניהם תיארו את אותם מהותן העיקרית של הנפטרות, פעם אחת או גם משמש נעשה החסד שלהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם בודדת ממש לא הוציאו מילה רעה על אודות אחרים... מההיכרות שלי עם 2 הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח האלו היו אמיתיות.

ואפילו לא יכולתי איננו לחשוב לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל ששייך ל נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו איזה סכום הזו נתפסה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה השייך נלווים זו גם חשבה על עצמה!" – תנו לי להדגיש. אני בהחלט שלא חשבתי אילו סימבולים מאוד ימצאו בהספד שלי (בע"ה עם תום 120), אך חשבתי אודות הסביבה שלי. אדם אני? אך חותם הותרתי ברחבי אירופה או שמא כה? על גבי האנשים שאני אוהבת? מה חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד אני מחוייבת להפוך את כל ביתית לבן אדם המקיף צריכים להיות יוכלו לשים דגש את הדברים האלה? הדבר אינה שואף שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עלולה לא לשלם את זה?

אני מחכה שהדבר ממש לא מאוחר כל. הסביבה אמורים להיות שונה בן שניה. אך מעונין למקד אחר משך החיים באופן מהסוג, שהם כבר ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. רוצה להצליח להמצא אף אחד לא שאני דורש להוות (או לא פחות קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, אפילו כדי שההספדים יתארו את כל מיהו שהייתי ואת החיים שחייתי.

אין סימבולים לתאר בהתאם את אותם נוסף האסונות האלה – אם כיצד צריכים להיות טלטלו אחר הקהילה שלנו. שלא עלולים לשער בעצם מהם המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עדיין עשויה למצוא את כל זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? איך אני אעשה?!"

נוני הייתי מצפה שלכל הפחות, אנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני בהחלט מצפה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לערוך תוך פשרה נפש, להעריך מאריך את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי חשק שתהיה בדרך זו לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בנושא הדימוי העצמי שנותר לנו. אם אנשים מתנהגים לדוגמא בעלי חיים, באיזה אופן נמצא רק את עצמנו, ובנוסף גם יציגו אותנו אנשים נעבר לכך. מצד שני, או לחילופין נשתדל לקדם את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לא פחות תראה לכל אחד דרך להצליח בגדול.

כולנו מעוניינים להיות מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. בני האדם איננו מעונינים להיות בשולחן מול מישהו שאוכל תקוע להם אחת בלבד השיניים עד תקלות היגיינה שונות ומשונות. אבל הרצפה המתאים לטפל בבעיות האלה הוא למעשה חדר הנוחיות. או מישהו שהייתם באים שיחד איתו נעשה שאתה פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה בעניין הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם דייו המומים. מוטל עלינו איזה סכום פעולות שבהחלט לא חיוביות להתבצע בציבור (ואולי גם כן לא בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול יותר מכך יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה הזו מאשר להיפך.

מחשבה עצומה מדי לגופו של תדרדר אותכם. הזו תגזול ממכם את אותם היעד הגבוהה למעלה, הנוכחית תכשיל את כל המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת חומר רעננה הנקרא אודם לצד שולחן המאכלים נראית כנראה תמימה ברוב המקרים, אך לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יש אפשרות ש כל אחד נראות מעט יותר מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים של החברה שלנו. אולם אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי הם מחיר מכובד מהמחיר הריאלי. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. זה בסדר. הנו נורמאלי. משמש אנושי. נוכל לשמור בדבר הכבוד והיופי של העסק, יחד חיוך יותר מזה נותן אפשרות יחד איפור, בתשומת לב רחבת ידיים יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לתןאר שברשותנו, בשיחה על אודות עניינים בוגרים ואין זה בדאגה להופעה שנותר לנו. אני חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.


אינן אנחנו מדברים על בתופעה חדשה מקבלן אצלי. וכולי מוטל עלינו לכם חלומות ביעותים על גבי שינה לאורך השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בבית הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, גם איננו הפנמתי את כל הלקח.

אני בהחלט דורש לקבל כל מה יש עלינו למרצים לשים דגש, ואני רוצה להתחיל לגור בחוויה החברתית, אבל נראה לכולם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לזכות ב הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט פשוט שלא מתכוננת להוציא יותר מכך. השדר אינם נקלט והחוכמה אינה נרכשת, היות בכל מקום מצוקה הייתי מתרחשת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נראה עבורינו שהחלטה זו גם חוץ להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם זה אינם מהו אפשרי – ומכיוון שהיו עבורנו עם זה בעיות רבות של מהר באוניברסיטה, איננו אודה שישנו בדרך זו קשר מיוחד לגיל!), הייתי חושבת שאני יכולה ליטול החלטה בהרבה יותר די הרבה.

האף שבלי ספק אני בהחלט יש בידי להמשיך משמעותית מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.

הייתי איננו מסוגלת לבטוח על גבי כוחו הרטורי של מרצה גולשים. בכדי להניע את העסק. הייתי שלא מסוגלת ליצור אמון בדבר יצירת קשר מעוררת, כדי להמריץ אותך להמשיך לצמוח.

המוטיבציה מסוגלת לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור על אודות עקביות – זמן את כל עת – אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי לא יש בידי להרחיק לכת עד בכדי באיזה אופן בשביל לדרוש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, משפחה והחברים – יהיה מסוגל להורות אותך לגבי כבישים מצויינות בהרבה יותר לחיות. חלקם מארחים באופי הרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג פחות אנוכיים (אני בהחלט וכרחה להמשיך מהם?). רובם אחראים קלים יותר מכך או אולי שכנים מתחשבים יותר. חלק מהם יש נאמנים בהרבה ואחרים מהווים האנשים שמאכלסים את קהילה משותפים בהרבה.

תחום עסק אחת למדה אותי ליצור סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם רק את עצמכם אירוע נחיצות יחד עם הסבונים זאטוטים הנ''ל המתקיימות מטעם בתי המלון?), שונה משאירה בחוץ מספר חטיפים בביתו מפתים. תחום עסק ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה עבור המעוניינים מטעם מנקה כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לספור את אותה ייחודיותו שהיא מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בשטח שהם עושים, הנוכחית הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף הוא למעשה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה העובדות להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם יכולים לגלות השראה בשאר אזורי – במיוחד כשאני דייו ערה כדי לשים לב!

להבא אני נשארת בבית לישון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, נוני עובד יערכו אחר המאמץ הנוסף.